עזרא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה כספית בסך 26,835 ש"ח, שהגישה התובעת, הגב' רביד עזרא, נגד הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לתשלום תגמולי ביטוח לאחר שנגרם לתובעת ולצד שלישי נזק רכושי בתאונת דרכים שגרמה התובעת.

2.אין חולק, כי רכבה של התובעת היה מבוטח ע"י הנתבעת, וכי הנזק נגרם. המחלוקת היא בשאלה אחת, והיא, האם היתה פוליסת הביטוח בתוקף בעת התרחשות התאונה, 27 באוקטובר 2011, כלומר: האם ארוע התאונה הוא ארוע ביטוחי, שאז על התביעה להתקבל, או אינו ארוע ביטוחי, שאז עליה להידחות.

העובדות והטענות

3.סיפור המקרה, מפי התובעת: רכבה נשוא התאונה, מסוג ניסן קשקאי, היה מבוטח אצל הנתבעת, באמצעות סוכנות ביטוח. בתחילת חודש אוקטובר, פנתה לסוכנות הביטוח על מנת לבטח רכב נוסף, מסוג רנו קנגו. בחלוף מספר ימים הודיעה לה סוכנת הביטוח, הגב' שושנה כהן, כי חברת הביטוח אינה מאשרת את הביטוח, שכן ישנו חוב פרמיות בקשר עם רכב הניסן. בירור העלה, כי כרטיס האשראי של התובעת בוטל, בלא ידיעתה, ותשלומי פרמיה לא כובדו. ביום 11.10.2011 העבירה לסוכנת הביטוח הוראת קבע חתומה, לחיוב חשבונה בבנק. ביום 27.10.2011 (יום התאונה) הודיעה לה סוכנת הביטוח כי עדיין ישנו חוב בסך 1,065 ש"ח, והיא העבירה סכום זה מייד, בהעברה בנקאית. ביום 1.11.2011 קיבלה מכתב דרישה מב"כ הנתבעת, שם נכתב, לשיטתה, כי אם לא ישולם החוב האמור (שכבר שולם), תבוטל הפוליסה.

ביני לביני, לאחר התאונה, הודיעה התובעת לסוכנת על התרחשותה, והסוכנת הודיעה לה, כי פוליסת הביטוח אינה תקפה כבר מאז 30.9.2011, אז בוטלה עקב החוב. לדברי התובעת, טענה באוזניה מנהלת מחלקת תביעות אצל הנתבעת, כי מספר הודעות ביטול נשלחו אליה בדואר רשום, אך לטענת התובעת מעולם לא קיבלה הודעה כזו.

4.כתב ההגנה שהגישה הנתבעת מקומם, ואינו כולל דבר לבד מהכחשה כללית. את דעתי על כתב הגנה זה הבעתי בדיון, אולם היתרתי הגשת כתב הגנה מתוקן, כפוף לתשלום הוצאות.

5.בכתב ההגנה המתוקן נטען כדלקמן: ביום התאונה ביקשה התובעת לחדש את הפוליסה, לאחר שזו כבר בוטלה, ולבקשת הסוכנת חתמה על הצהרה כי אין תאונות עד אותו יום. הצהרתה לא היתה אמת, ולפיכך אין לחייב את חברת הביטוח להכיר בפוליסה.

6.הסוכנת העידה בבית המשפט, וסיפרה, כי כבר ביולי נשלחו לתובעת התראות, וכי היא עצמה שוחחה עם התובעת טלפונית וסיפרה לה על כך. התקיימו מספר שיחות, ובכולן טענה התובעת כי אין לה כסף לשלם את הפרמיות. מאחר שהפוליסה היתה משועבדת לבנק הפועלים, נשלחו מכתבים גם לבנק הפועלים. לדבריה, אכן היתה פניה של התובעת אליה בתחילת אוקטובר לבטח את הרכב הנוסף, והועמד כרטיס אשראי אחר, אולם כרטיס האשראי לא אושר במסלקה הבנקאית, וזו הסיבה שהפוליסה לא אושרה. ביום 12.10.2011 העבירה לה התובעת טופס הוראת קבע, להמשך התשלומים ע"ח הקשקאי, אך הטופס לא היה חתום על ידי הבנק, ועל כן אמרה לה הסוכנת כי לא תוכל לטפל בו. מאז לא שמעה ממנה עד ליום התאונה.

הסוכנת העידה, כי ביום התאונה, בשעת צהריים, התקשרה אליה התובעת. היא הכחישה כי קרה דבר כלשהו, אולם אמרה כי קיבלה כסף והיא מבקשת לשלם את חוב הפרמיה. כשהגיעה הסוכנת למשרדה, בשעה 14:00, התקשרה חזרה אל התובעת, ולאחר שבררה את הנהלים בחברת הביטוח, אמרה לתובעת כי היא יכולה לבצע העברה בנקאית. התובעת, שכל אותה העת נשמעה בלחץ, הכחישה כי קרה דבר כלשהו, ואמרה כי תבצע את ההעברה אחרי השעה 16:00, כשיפתח הבנק. עד אותה שעה, כבר נסגרו הקופות אצל הנתבעת. בלחצה של התובעת, התקשרה הסוכנת אל מנהל סוכנות הסליקה של חברת הביטוח, וזה הסכים לאפשר כניסה לתוקף של הביטוח, אם תחתום התובעת על הצהרת העדר תביעות. הצהרה כזו נחתמה ונשלחה לסוכנת בשעה 17:30.

עוד סיפרה הסוכנת, כי בשעה 19:00 לערך התקשרה אליה התובעת, בוכיה, וסיפרה לה כי שיקרה לה מוקדם יותר, וכי התרחשה תאונה באותו יום. הסוכנת ניערה חוצנה ממנה. למחרת התקשרו התובעת ובעלה ואיימו עליה כי יבולע לה אם לא תדאג לכיסוי הביטוחי, אולם מאז לא שמעה דבר נוסף מהם.

7.התובעת העידה, מנגד, והכחישה את הדברים. לדבריה היא היתה אכן בלחץ בעקבות התאונה, שארעה בשעה 13:30, אולם כשהתקשרה אל הסוכנת, לא אמרה לה הסוכנת דבר על כך שהפוליסה אינה בתוקף, אלא רק אמרה לה שיש חוב פרמיה אותו צריך לכסות. לדבריה, סיפרה לסוכנת על התאונה לאלתר, ורק אחרי שכיסתה את החוב, שינתה הסוכנת את עורה, וטענה כי אין בדעתה לסכן את רשיונה עבור התובעת. לדבריה, חתמה על הצהרת העדר התאונות מאחר שכך הכתיבה לה הסוכנת, מילה במילה, ואילו היא היתה בלחץ נוראי בעקבות התאונה, כשילדתה צורחת לידה.

דיון והכרעה

8.לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל, וזאת מבלי שיהיה עלי להכריע במחלוקת העובדתית הנוגעות לתוכנן של כל השיחות שהתנהלו בין התובעת לסוכנת, ביום התאונה, ואף אם אכן לא אמרה התובעת אמת לסוכנת לגבי התאונה, והזדרזה לשלם את חוב הפרמיה לאחר שהתאונה כבר התרחשה ומתוך מטרה כזו.

9.הטעם לכך הוא, שלא הוכח – ובעיני הנטל להוכיח זאת הוא על הנתבעת – כי הפוליסה אכן בוטלה, בפועל. סעיף 10(א) לחוק חוזה ביטוח קובע כי ביטול הפוליסה נכנס לתוקף 15 יום לאחר שהתקבלה אצל המבוטח הודעת המבטח בדבר ביטולה. בכל החומר שהוגש לתיק – ואף בעדותה של הסוכנת – לא הוצגה ראיה שתוכל לבסס את תאריכו של מועד זה. למעשה, דיוק בגרסתה ילמד, כי הפוליסה בוטלה, מנקודת ראותה של הנתבעת, רק ביום 30.9.2011. לבטח שלא נמסרה על כך הודעה לתובעת בו ביום. כבר 27 יום לאחר מכן שולם החוב, ועוד קודם לכן, ביום 12.10.2011 (או 11.10.2011, לגרסת התובעת) הועבר טופס הוראת קבע להמשך תשלום הפרמיות, בהסכמה. אמנם, לגרסת הנתבעת, מפי הסוכנת, היה הטופס לא חתום ע"י הבנק, אולם לא הוצג טופס בלתי-חתום כזה, ואילו העותק שצורף לכתב התביעה חתום על ידי הבנק, ונושא אף חותמת נתקבל של יום 7.10.2011 ע"י הבנק, ומכאן כי קשה להניח שביום 11.10.2011 טרם נחתם על ידי הבנק. מכאן ניתן ללמוד, כי סביר להניח שמנקודת ראותה של התובעת, אכן היתה הפוליסה בתוקף כל אותה עת.

10.הווה אומר, הנתבעת, מנקודת ראותה, התייחסה לפוליסה כמבוטלת, ועל כן הציבה את הדרישות השונות בפי התובעת – כגון הצהרת העדר תאונות (ואיני נדרש להכריע אם הסוכנת הכתיבה את הנוסח לתובעת, כדי להקל עליה "לרמות" את הנתבעת, או שהתובעת חיפשה להוליך שולל את הנתבעת בלא ידיעת הסוכנת) – אולם שאלת ביטולה בפועל של הפוליסה היא שאלה אובייקטיבית, שלגביה לא הוצגה ראיה – לא למועד בו נשלחה הודעה לתובעת, ולבטח שלא למועד בו נתקבלה. גם עדותה של הסוכנת אינה שופכת אור על נקודה זו, ומשתמע מעדותה, כי כל שהועבר טלפונית בשיחות שהתנהלו בחודשי הקיץ, הוא כי הפוליסה עתידה להתבטל.

11.מכיוון שכך, נראה כי יש לקבוע, כי הפוליסה מעולם לא בוטלה, בפועל, והיתה בתוקף בעת התאונה. משכך, יש לקבוע, כי התאונה היא ארוע ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה, זאת חרף החוב לפרמיה שהיה ברגע התאונה, וחרף הצהרת הכזב שהצהירה התובעת, לאחר התאונה – הצהרה שאינה מעלה או מורידה לכיסוי, באשר אינה מענה כוזב שנתן מבוטח לפני כריתת חוזה הביטוח (כבסעיף 6 ו-7 לחוק חוזה ביטוח).

תוצאה

12.לפיכך, אני מקבל את התביעה, כאמור לעיל, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, 26,835 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. עם זאת, לאור התנהלות התובעת בפרשיה, איני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בהליך.